האירועים במזרח התיכון לאחר האינתיפאדה השנייה מסמנים במובנים רבים נקודת מפנה בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי אך גם עבור העולם היהודי. לא במובן האהוב על ידי עורכים רבים. הדמוניזציה של הציונות שקודמה על ידי ועידת דרבן באוגוסט-ספטמבר 2001 ועל ידי אנטי-גלובליסטים, הדה-לגיטימציה העקרונית המוציאה את כל מה שקשור לישראל בשיח הפוליטי-תקשורתי הראתה את התמשכותם של סטריאוטיפים ארכאיים אשר האמינו כי הם מיושנים. מה קורה במצב הזה, שנחווה על ידי העולם היהודי כטלטול של סדר סמלי ופוליטי שלדעתו הוקם? זה מה שספר זה מנסה להבהיר. המחבר, שאינו מסתיר את דאגתו, נוקט בפרויקט כפול: לגבש תיאור של המציאות כפי שהתודעה היהודית תופסת אותה; לנתח זאת על ידי הגדרת ההימור בהדרה כזו. עבור שמואל טריגנו, האחרון מוצא את מקורו ב"מוזרות" שהפכה את העם היהודי, יותר מיחידים יהודיים, לפריית המודרניות, מקור לדרמה אינסופית אך לנושא מסר מקורי שישראל נקראת לגלות מחדש.
