הרעיון המכונן של המונותאיזם הוא לא כל כך האמונה בישות עליון אלא הרעיון שהוא בורא העולם ושיש לו מסחר עם העולם, כך שהישות הזו, שנחשבת כמופשטת ואוניברסלית, החובקת את כל הקיום, יכולה בכל זאת להתבטא ביקום – למעשה ביטול הנחת היסוד של הוויה החומרית שלפיה תהיה המונותאיזם הזה. כיצד אם כן יכול האל האחד, נבדל מעולם שאינו קיים לו, לברוא את העולם הזה מבלי לרשום בו את עצמו?
מטרת חיבור זה אינה להציג סקירה מלומדת של השאלה, אלא לעזור לקורא הסקרן להתמודד עם סוגיה אינטלקטואלית מהותית של מונותאיזם: מדוע אמונה באל אחד אינה יכולה לוותר על הרעיון של סמכות משתדלת בין סופיות לאינסוף?