"הוועדה העליונה למעקב אחר האינטרסים של הערבים בישראל" טוענת כי "הגדרת ישראל כמדינה יהודית מדירה אותנו ויוצרת מתחים בינינו לבין עצם המדינה". הדמות ה"יהודית" ממלאת אפוא תפקיד קריטי בעיני מנהיגיה. היא מאפשרת להם להגדיר ולתת לגיטימציה לעצמם באופן יתרון על חשבון ישראל שאשמה בהדרת הערבים, ולכן לא "דמוקרטית". מכאן נובעת ההאשמה ב"גזענות", שכן מדינה זו הייתה מעצם קיומה מתנגדת ליהודי לערבי. התועלת בהגדרה זו פירושה שהאופי ה"ערבי" והתביעה ה"לאומית" של הוועדה העליונה הם אפוא חלק מה"דמוקרטיה". מה שלא קורה במדינת ישראל.
האמביוולנטיות הדיאלקטית של הזהות
הכל תלוי אפוא בהגדרת הדמות ה"יהודית" על ידי הוועדה העליונה. בעניין זה קיימת עובדה שאין עליה עוררין: סמלי המדינה הם יהודים, כך שכל מיצוב זהות, במיוחד כאשר מטרתה היא להתרחק ממדינה זו, יכול להתחיל רק ממציאות זו, או במקרה זה משיפוט שלילי כלפיה. אבל מבחינה אובייקטיבית, בהסתמכות על האופי היהודי הזה של המדינה (על מנת לדחותו) מבססים אזרחי ישראל הערבים את זיהוים כ"ערבים": על ידי התנתקות ממדינה זו, תוך שהם חיים בה ומתפרנסים ממנה. ללא ישראל, הזהות הזו, "ערבים בישראל", לא הייתה מתקיימת ככזו. זה מאומת על ידי סקרים שמראים כי למרות הזדהות עם העניין הפלסטיני ועם הפלסטינים, "הערבים בישראל" לא יצטרפו למדינת פלסטין עתידית. הם יישארו ערבים (פלסטינים) במדינת ישראל שלא תהיה עוד מדינה "יהודית" אלא מדינה "של כל אזרחיה", מודל אוטופי, פרי אידיאולוגיה פוסט-מודרניסטית. האם זה ייקרא "ישראל" עם שם מסומן כזה? עם זאת, אף אחד לא יודע.
יהודים אינם אומה אלא דת
המבנה האידיאולוגי של שיח כזה תלוי אפוא בהגדרת הדמות ה"יהודית". הבה נציין כבר עובדה מעניינת עם הפער בין הרשמים: חלקם "ערבים", אחרים "יהודים", חלקם לאום, אחרים, דת . המונח "יהודי" יציין באופן בלעדי דת. זה האופי שאליו משייכים הוועד העליון והרשימה המאוחדת יהודים, אפילו חילונים. לפיכך הם נשארים בקנה אחד עם התזה הישנה המוצהרת בסעיף 20 של האמנה הפלסטינית של אש"ף, שמעולם לא בוטלה למעשה: " הצהרת בלפור, המנדט הפלסטיני וכל מה שנובע ממנו בטלים ומבוטלים. טענות המבוססות על קשרים היסטוריים ודתיים של יהודים עם פלסטין אינן עולות בקנה אחד עם עובדות היסטוריות ועם תפיסה נכונה של המרכיבים המרכיבים של מדינה. . היהדות, בהיותה דת, אינה יכולה להוות לאום עצמאי. בדומה לכך, היהודים אינם יוצרים אומה אחת בעלת זהות משלהם, אלא הם אזרחים של המדינות אליהן הם משתייכים. t «. כך אישרה חברת המפלגה הערבית-אסלאמית בכנסת, הרשימה המשותפת, חנין זועבי: " יהדות היא לא לאום ולכן אי אפשר לדבר על הגדרה עצמית יהודית ", בכנס בדאלאס בארה"ב ב-2018. כך אישר גם חמאס בסעיף 16 לאמנתו: " חמאס טוען שהוא מתנגד לפרויקט הציוני, לא ליהודים בגלל דתם. חמאס לא נלחם ביהודים בגלל שהם יהודים, אבל הוא מוביל את המאבק בציונים הכובשים את פלסטין. במציאות, הציונים הם שמשוווים ללא הרף ליהדות וליהודים לפרויקט הקולוניאלי שלהם ולישותם הבלתי חוקית. ".
עמדת הוועדה העליונה מותאמת אפוא למעשה לאמנה הפלסטינית, לאלו של אש"ף ושל חמאס, אשר שניהם מסכימים לשלול "מיהודים" את מעמד הלאום ולגביל אותם למעמד של "דת", פסק דין הכרחי מבחינה לוגית כדי להצדיק את העובדה שהמדינה היהודית אינה יכולה להיות מדינה "לאומית" אלא רק מדינה אחרת "דתית" ולפיכך חריגה. אם נעביר את המצב הזה לצרפת כדי להבין את הבסיס של האמירה הזו, זה יסתכם באמירה שמוסלמים צרפתים לא יכולים להשתלב בצרפת בגלל שבתרבותה ובסמליה היא קתולית או בגלל שהחילוניות היא דת פוליטית שהם לא דבקים בה. אם נעביר את זה לאנגליה: בריטי פקיסטני, ולכן מוסלמי, יכול להרגיש מודר ממדינת האזרחות שלו מכיוון שמלכת אנגליה היא ראש הכנסייה האנגליקנית שם, שהיא גם דת המדינה. תפיסות אלו מובילות את הפוסט-מודרניסטים לתאר את מדינות אירופה כ"גזעניות". ה"טריק" הרטורי הזה מוכר היטב… הוא מטיל את האחריות על מה שעושה בעצמו בחזרה על בן השיח, כלומר הסירוב להשתלב. יהודים מהעולם הערבי יכולים להעיד בישראל עצמה שתריסר מדינות ערביות-מוסלמיות לא הצליחו ליצור אזרחות שתקבל בברכה לא-מוסלמים, מה שלא קורה במערב הדמוקרטי…
ערביי ישראל הם אומה
" איננו מיעוט דתי אלא מיעוט לאומי ", קובעת הוועדה העליונה. כעת, המילה "ערבי", במשמעות הגלובלית והמאחדת הזו, שמה דוקטרינה המאמינה בקיומה של אומה אחת (ערבית) מעבר לעמים ולקבוצות האתניות השונות (מצרים, לובים וכו') או המדינות המרכיבות אותה. "ערבי" מציין אפוא מיתוס פוליטי קולקטיבי אשר ניתן היה להמחיש לאורך ההיסטוריה בלאומיות ערבית (שהומצאה על ידי הערבים הנוצרים של סוריה ולבנון) ופאן-לאומיות (נאסריסטית), ולאחר מכן הפאן-אסלאמיות של "האומה האסלאמית (אומה)" ללא גבולות. נעיר כי צירי הרשימה המשותפת אינם מגדירים עצמם תחילה כ"עם" ספציפי, במקרה זה "פלסטיני" אלא כ"ערבים", בהתאם לאמנת אש"ף: " פלסטין היא המולדת של העם הערבי הפלסטיני: היא מהווה חלק בלתי נפרד מהמולדת הערבית , והעם הפלסטיני הוא חלק בלתי נפרד מהעם הערבי . » (סעיף 1). " שחרור פלסטין הוא, מנקודת המבט הערבית , חובה לאומית … בחזית העם הערבי בפלסטין . מכאן נובע שעל האומה הערבית לגייס את כל הפוטנציאל הצבאי, האנושי, המוסרי והרוחני שלה כדי להשתתף באופן פעיל עם העם הפלסטיני בשחרור פלסטין. » (סעיף 15). אמונה זו מסבירה מדוע הפלסטינים סירבו באופן שיטתי לכל תוכניות לשלום ושיתוף, ולא כעם קטן שעסוק בהבטחת קיומם, אלא כחוד החנית של האומה האסלאמית.
ערביי ישראל אינם מגדירים את עצמם בעיקר כמוסלמים
ערביי ישראל אינם מגדירים את עצמם בעיקר כ"מוסלמים". לפי הועדה העליונה: " ערביי ישראל הפלסטינים, עמים ילידים, תושבי מדינת ישראל, חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני ומהעם הערבי והמוסלמי ". האסלאם מגיע אחרון ובמסגרת של "עם ערבי" זה אכן הכרחי להישאר בקנה אחד עם ההגדרה של "יהודי" כדת. אם "יהודי" מדיר אחרים כאשר האיכות מוחלת על מדינה, הערבים מתבססים מיד כאומה (אתנית), מה שנותן לגיטימציה לדרישתם למעמד פוליטי, היכן שהיהודים אינם יכולים. דחיית הצביון האסלאמי בסיווג היררכי זה מסתירה התייחסות בסיסית: מורשת האסלאם והשריעה המשייכת יהודים (כמו נוצרים) למצב של "קהילה דתית/אומה", בכפוף לשלטון השריעה, למעמד של דהימי, המוגדר על ידי דת, על פי תורת הקוראן והמדינה הנשלטת והמסורתית. עם זאת, נעיר כי הועדה העליונה אינה מתעלמת מלדרוש ממדינת ישראל את הניהול הבלעדי של מערכת הוואקף והמקומות הקדושים (מוסלמי ו… נוצרי), כלומר של מה שנכנס לתחום הקניין הדתי.
ערביי ישראל הם "הילידים"
הגדרת עצמו כ"עם ילידים" היא הפיכה היסטורית לאור ההיסטוריה היהודית של ארץ ישראל, הפלישה הערבית של המאה ה-7 ועליית אוכלוסיות מכל העולם הערבי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היא מאששת את הרוויזיוניזם ההיסטורי של הרשות הפלסטינית בפני אונסק"ו. היא שותקת על גירוש יהודים מתריסר מדינות ערב שהפכו לאזרחים ישראלים, ובכל זאת היו "ילידים" בדיוק כמו הפלסטינים וכו'. ה"ילידיות" כביכול נועדה לתמוך באופן ספציפי יותר בהאשמה בקולוניאליזם שהוטחה בישראל. האיסלאם והערבית מוחזקים כאן כדי לבסס האשמה אחרת מזו של גזענות…