זה, בלשון המעטה, פרדוקסלי להבחין, בימים אלה, ש"חובת הזיכרון" (לפני חללי השואה) מתנשאת מכל עבר בעוד שהיהודים, במקביל, מוצאים את עצמם מושמצים לשמה…
מצד אחד, העידן מגייס את חמלתו לזכרם של הארורים מאושוויץ; מצד שני, היהודים – ובמיוחד ישראל – חשודים בניצול מות הקדושים שלהם מאתמול למטרות אידיאולוגיות-פיננסיות של היום…
שם, היהודים הם קורבנות. כאן ועכשיו, הם בתורם היו הופכים אשמים – אפילו מוציאים להורג או שותפים לתליינים, כפי שאנו יכולים לראות מדי יום בתקשורת סרטים תיעודיים שהתעוררו בעקבות האירועים במזרח התיכון.
זה הפרדוקס הזה, "ההיגיון המעוות" הזה המסייע להזיות המסוכנות ביותר, ששמואל טריגנו חוקר במאמר הצלול והרדיקלי הזה.
והניתוחים שלו לא ייכשלו ללבות ויכוח הנוגע, באותה מידה, לעבר כואב ועתיד לא ברור.
תרגומים של גבולות אושוויץ: פגעי חובת הזיכרון
בעברית, רסלינג, 2016
גבולות אושוויץ. ניסקי חובת הזכרון
ה' איתנו, ה' איתנו